החלטה בתיק בר"ע 64026-12-12

סגן הנשיאה, השופט יגאל  פליטמן

1.  לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ; ב"ל 48755-05-12) מיום 17.12.12, בו התקבל חלקית ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 24.1.12 (להלן - הוועדה), אשר קבעה למבקש 63% נכות רפואית, החל מיום 21.7.09.

2.  נקדים ונאמר כי עניינו של המבקש הוחזר לוועדה מושא הערעור על פי פסק דין של בית הדין האזורי, מיום 21.9.11 (הרשם מוסטפא קאסם, ב"ל 45053-06-11; להלן - פסק הדין הקודם), אשר אישר את הסכמת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), כדלקמן:

"המשיב מסכים להחזיר את העניין לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתדון מחדש בנכות שיש להעניק למערער בגין ברך ימין, לרבות מועד תחילתה וזאת תוך התייחסות לרישומים הרפואיים הקודמים שיש למערער, לרבות המכתב מתאריך 21.7.09 שבו מצוין כי נמצאה שחיקה מתקדמת בברך ימין.

הואיל והעניין מוחזר לוועדה, יסכים המשיב גם שהוועדה תתייחס לתוצאות בדיקת M.R.I מתאריך 16.6.11"

3.  הוועדה, אליה הוחזר עניינו של המבקש, עיינה בתיק הנכות וכן בפסק הדין הקודם. הוועדה קבעה כי בבדיקה האורטופדית המבקש מתהלך חופשי ללא אמצעי עזר, ללא שימוש של מגן ברך ימין. הוועדה ציינה כי למבקש תנועות מלאות של הברך. הוועדה עיינה במכתב מיום 21.7.09 וקבעה כי אין התקדמות של המחלה הניוונית וכי ברור שמצב הברך היה קיים כפי שהיה בשנת 2009. לכן מן הנכון הוא שתחולת הנכות בגין ברך ימין תתחיל ביום 21.7.09. הוועדה עיינה בבדיקת ה - M.R.I וקבעה כי ממצאיה תומכים בממצאי הבדיקה הקלינית ביחס לברך ימין. לאור האמור, הותירה הוועדה את אחוזי נכות המבקש בעינם. על החלטה זו של הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

4.  בפסק הדין מושא הבקשה קיבל בית הדין האזורי חלקית את ערעור המבקש וקבע כי הוועדה לא קיימה דיון כפי שנדרש בפסק הדין הקודם. בית הדין קבע כי לא ברור מהחלטת הוועדה כיצד מתיישבת קביעתה עם תוכן המסמך הרפואי מיום 21.7.09. כך גם לגבי תוצאת בדיקת ה - M.R.I, המראה ממצאים פתולוגים רבים. בית הדין ציין כי הוועדה יישמה סעיף ליקוי כללי ולא סעיף ליקוי ספציפי המתייחס לברך, וכי הוועדה שינתה קביעתה באשר למועד תחילת הנכות. לאור האמור קבע בית הדין האזורי כי יש להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה. על הוועדה יהא לדון במסמך הרפואי, מיום 21.7.09, ובבדיקת ה - M.R.I מיום 16.6.11, ולשקול שוב את הנכות של המבקש בגין ברך ימין, תוך התייחסות לממצאים העולים מאותם המסמכים. על הוועדה יהא להסביר מהו סעיף הליקוי המתאים. בית הדין קמא דחה טענת המבקש באשר לד"ר פינקלשטיין, חבר הוועדה. בית הדין קבע כי סביר שד"ר פינקלשטיין לא זכר שבדק את המבקש בשנים 2007-2008, וכי אין הצדקה לקבל הטענה בדבר מניעות ד"ר פינקלשטיין מלישב בוועדה, הן בשל עיתוי העלאת הטענה והן בשל מהות הטיפול שהעניק ד"ר פינקלשטיין למבקש. עוד קבע בית הדין האזורי כי לא קיימת הצדקה להעביר עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר, מאחר שלא עולה מפרוטוקול הוועדה שהוועדה "נעולה על דעתה", וכן לאור הנכות הגבוהה שנקבעה. בית הדין הורה למבקש להודיע עד ליום 1.4.13, האם הוא מבקש להמשיך בערעור על דרגת אי הכושר, נוכח פסק הדין. בית הדין הורה למוסד לשאת בהוצאות המבקש בסך של 2,000 ש"ח. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המבקש הבקשה לרשות ערעור שלפני.

5.  למען השלמת התמונה יצוין כי בפסק דינו של בית הדין האזורי נפלה טעות סופר - בית הדין קמא קבע כי יש להעביר עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר ולא באותו הרכב. ביום 21.12.12, קבע בית הדין האזורי כי טעות קולמוס נפלה בפסק דינו וכי ההוראה בפסק הדין הינה להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה באותו הרכב ולא בהרכב אחר.

6.  בבקשת רשות הערעור חזר המבקש על טענתו לפיה שגה בית הדין האזורי עת הכשיר את ישיבת ד"ר פינקלשטיין בוועדה. המבקש טען כי ד"ר פינקלשטיין טיפל בו בשנים 2007 ו - 2008, שנתיים לפני מועד ישיבת הוועדה לראשונה. אומנם המבקש לא העלה טענה בעניין זה קודם לכן. אולם למבקש פגיעה בזיכרון, בשל תרופות אנטי אפילפטיות אותן הוא נוטל. רק משהגיע פרוטוקול הוועדה לאשתו של המבקש עלה סימן השאלה לגבי כשירות ד"ר פינקלשטיין לשבת בוועדה. המבקש התייחס לטעות הסופר שנפלה בפסק הדין וטען כי אין להחזיר עניינו לוועדה לדיון בפעם השלישית בפניה, לאחר שהוחזר עניינו לוועדה מכוח פסק דין.

7.  לאחר שעיינתי בפסק בית הדין האזורי ונתתי דעתי לטענות בבקשה לרשות ולכלל החומר התיק שבפני, אני מחליט כי יש לדחות הבקשה, משלא נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי. טעות הסופר אשר נפלה בפסק הדין, תוקנה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 21.12.12. אשר לטענת המבקש באשר לד"ר פינקלשטיין, כפי העולה מהמסמכים הרפואיים, משנים 2007 ו - 2008, אליהם מפנה המבקש בבקשתו שלפני, ד"ר פינקלשטיין לא טיפל במבקש באופן פרטי אלא במסגרת פנייה ממשרד הביטחון. מקובלת עלי מסקנת בית הדין האזורי בנוגע לישיבת ד"ר פינקלשטיין בהרכב הוועדה, לפיה בשל העיתוי בו הועלתה הטענה נגד ישיבת ד"ר פינקלשטיין בוועדה ובשל מהות הטיפול שהעניק ד"ר פינקלשטיין למבקש, אין הצדקה לקבל טענת המבקש בעניין זה. לא שוכנעתי, מעיון בפרוטוקול הוועדה, כי הוועדה נעולה בעמדתה וכי קיימת מניעה להשיב עניינו של המבקש בשנית לוועדה באותו הרכב. משאלו הם פני הדברים, לא מצאתי צידוק לקבלת הבקשה לרשות ערעור.

8.  סוף דבר - הבקשה נדחית. עניינו של המבקש יוחזר אל הוועדה, על מנת שתדון בהתאם להוראות שניתנו לה בפסק הדין האזורי. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ה טבת תשע"ג (07 ינואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: